לייצר אמירה על עידן התקשורת הרב ערוצית שבו אנחנו חיים, תוך כדי שימוש במדיום שהוא מטבעו חסר מילים, נשמע כמו משימה בלתי אפשרית. את הכפפה הזו בחרה להרים הכוריאוגרפית ואשת המחול אניה ברוד-טל, במופע ושמו "טלדול" (teledoll), העולה בימים אלה על הבמות. אניה, ילידת סנט פטרסבורג, עלתה עם משפחתה ארצה כשהיתה בת שש. בגיל 15 כבר עברה לניו-יורק, שם למדה ב"סקול אוף אמריקן בלט". כשחזרה ארצה רקדה בבלט הישראלי, בבת שבע ובהמשך 16 שנים בלהקת בת דור.
למופע המחול "טלדול" ליהקה אניה שבעה רקדנים, בעזרתם היא מתארת את ההתמודדות שלנו כחברה, שהיתה עד לפני כמה עשורים כמעט חד ערוצית, עם שפע של אפשרויות תקשורת בין בני אדם. המופע מתאר את המפגש המרתק ועתיר הקונפליקטים בין בוגרי דור טלפון החוגה, הרדיו והתקליט, לבין ילדי דור האינטרנט, הווצאפ והאסמס.
"אנחנו נמצאים בעידן שבו פער הדורות בא לידי ביטוי גם בשינויים הבלתי פוסקים באמצעי התקשורת", אומרת אניה, "פעם היינו משתמשים בערוץ תקשורת אחד בכל פעם. אם זה טלפון ציבורי, עיתון או ספר. היום אנחנו רואים צעירים שיכולים לשלוט בו זמנית בכמה ערוצי תקשורת, כשהם מייצרים קשר עם הסביבה בפייסבוק, בווצאפ ובסקייפ, והכל בו זמנית, תוך כדי שהם מאזינים למוזיקה ורואים טלוויזיה. הדור הקודם מביט בזה ולא מוצא את עצמו. יש במופע דמות שהיא תקליט. היא מייצגת מורה בבית ספר. יש לה תשובות מוקלטות, בלי מקום לשינויים ועדכונים, אין בה ספונטניות, היא קצת חופרת ואם התקליט שרוט היא גם חוזרת על עצמה. יש לה פערים גדולים מול התלמידים שלה. השאלות שלהם חדשות, והתשובות שלה ישנות, היא נוסטלגית והם בכלל לא מבינים את העולם הזה. הפער הזה קיים בהרבה מקומות בחברה שלנו".
- זה מופע שיש בו מחאה?
"אין כאן מחאה, יש תיאור של המצב. של השינוי שעובר עלינו כחברה, דרך ההתפתחות הבלתי פוסקת של אפשרויות התקשורת, ושאנחנו מנסים להסתגל אליו. זה יוצר פער דורות שרק הולך ומעמיק. אם בעבר היה ברור שיש פער בין אמא בת 40 לנער בן 18, היום הפער יכול להיות בין נער בן 15 לאחיו בן ה-25. שם המשחק הוא מי שולט במדיה. בכל יום משווקים לנו גאדג'טים חדשים, שכדי להפעיל אותם צריך ללמוד את השפה להם כמעט מאפס. מי שלא מתעדכן יוצא מהמשחק".
לפרטים נוספים על המופע אתם מוזמנים להיכנס
- זה נשמע עצוב. כמעט כמו כניסה לעולם של כאוס.
"זה לא כאוס, זה שינוי לקראת סדר חדש. ההמצאות החדשות הן כאלה שהן לא מאפשרות לנו להשתמש בידע הקודם שלנו כדי להתעדכן. נוצרים פערים והקצב רק גדל. זה דווקא יוצר מצבים מחוייכים ומצחיקים. מצד אחד, המבוגרים מזהים כאן בעיה של הפרעות קשב אצל הצעירים, שמסוגלים בבת אחת לשלוט בכמה ערוצי תקשורת ומצד שני, הם מתפעלים מהיכולת הזו שלהם. זה הקונפליקט בין הטכנופוביה לטכנושיק. המופע מתעסק בעיקר במצבי הקיצון של הקונפליקט הזה, כי אחרת זה לא יהיה מעניין"
- ועם כל המצב המתוח שבו נמצאת עכשיו המדינה שלנו, כחברה וכפרטים, איפה משתלב המופע הזה?
"מצבי מתח ומשבר כאלה בדרך כלל מכניסים אנשים להלם, למין קיפאון, ומופע שהוא מחול ותנועה, מתקשר עם הצופים בעזרת שפת גוף. הקינטיקה שעל הבמה נכנסת לתחושות שלנו וכשאנחנו צופים בתנועה אנרגטית, בין אם זה מחול או כדורגל, אז משהו זז גם אצלנו ומשחרר אותנו מהמתח הזה".
ובאווירה המאצ'ואיסטית והצבאית שמקיפה אותנו עכשיו/
דווקא ריקוד יהיה האסקפיזם שלנו?
"זה לא מופע בלט קלאסי, עם מלמלות. מחול יכול להיות גם עוצמתי, פיזי, עם הרבה כוח. אומנות היא סוג של אסקפיזם מאוד מקובל במצבי מתח ויעידו כל האומנים שמתגייסים להופיע במקלטים כדי להפיג את המתח של האוכלוסיה, שנמצאת בלחץ של האירועים היומיומיים. ומעבר לכך, מצבים של מתח לא יכולים להשתיק אותנו. מה, נעצור הכל ונפסיק ליצור?".
לפרטים נוספים על המופע אתם מוזמנים להיכנס: http://ania.talsite.com/teledoll/