מילות השיר ריחפו בחלל המכונית והתנגנו באזני, שעה שעשינו, אשתי ואני, את הדרך לשדה התעופה של פראג, בדרכנו הביתה לאחר חופשה מקסימה בת שבוע. זה היה שיר שאני מאוד אוהב, באנגלית, שהגיע לאחר רצף של שירים צ'כים, שהשמיע לנו הנהג. תרגום המילים הוא משהו כמו: "את הנשמה שלי \ את הלב שלי \ בלעדייך אני לא קיים \ בלעדייך איני יכול לחיות". ובעוד אני נהנה ומקשיב למילים, חשבתי לעצמי - האם זהו שיר אהבה? האם זו בכלל אהבה מה שהוא שר שם, ובכלל, מה זאת אהבה?
באנגלית אומרים "to make love" ומתכוונים "לעשות סקס". האם לעשות סקס זה גם לעשות אהבה? האם כל מגע מיני הוא מעשה אהבה? עד כמה זה טבעי לנו להגיד למישהי או למישהו שאנחנו חושקים בו - אני אוהב אותך?
כמה שנים הכרתי מישהו שהתחתן עם בת זוג שקטנה ממנו ב-23 שנים. הוא סיפר שהוא מאוהב בה ורוצה גם להקים איתה משפחה. לפני כמה חודשים נפגשנו שוב. הוא נראה כאילו הזיקנה קפצה עליו ובמבט כבוי ובקול צרוד סיפר שרק לפני כמה שבועות הצליח להתגרש מה"מכשפה". הוא סיפר על מסע כואב שעבר עליו, שבתחילתו ראה רק את יופיה ואת החוויות הסוחפות שהיא גרמה לו. "עם הזמן היופי הזה הלך ודעך בעיני וכל מה שראיתי זו בחורה נצלנית ואגואיסטית. זה שיגע אותי", הוא סיפר. ואני שמעתי וחשבתי לעצמי - איך זה קורה? איך קורה שסיפור אהבה כזה גדול, נגמר בצורה כך כך כואבת.
הסטטיסטיקה לא עושה טוב למתחתנים. המספרים מצביעים על אחד מכל שלושה זוגות שמתגרש. והם הרי מתאהבים, ואז מפיקים חתונות במאות אלפי שקלים, ואחרי שנתיים-שלוש מתגרשים. האם באמת היתה שם אהבה? כי אם כן, אז למה זה קורה?
לפני שנים קיבלתי מחברה במתנה אבן, שעליה נכתב: "אני אוהבת אותך בגלל מי שאני לידך". בזמנו המשפט הזה ריגש אותי. אבל תחשבו מה זה אומר: אני אוהבת אותך כי אני מקבלת ממך משהו. הדבר הזה שאני קוראת לו אהבה, נובע מזה שאני מקבלת תחושה טובה כשאני לידך. ומה יקרה כאשר התחושה הזו תחלוף? מה יקרה כאשר כבר לא תוכל להעניק לי את התחושה הזו? באותו רגע האהבה תמה? איננה עוד?
תילי תילים של מילים נכתבו על אהבה כזו, קראנו עליה בספרים, ראינו אותה בסרטים, זוהי האהבה על תנאי. ואולי זו בעצם איננה אהבה כלל.
כאשר אני אומר שאני אוהב אותך בשל מה שאתה מעניק לי או עושה לי, למעשה מה שאני אוהב זה לא אותך, אלא את המעשה שאתה עושה, או את התוצאה שלו. לאהוב אותך באמת, זה לאהוב את מי שאתה, ללא כל תנאי וללא שום ציפיה.
כאשר גבר או אשה חושקים זה בזה, בהחלט יתכן שהם גם אוהבים זו את זה. אלא שמשיכה מינית היא כלי לסיפוק צרכים. אין בינה לבין אהבה דבר. אז יש כאלה שקוראים לתשוקה או לתאווה בשם אהבה. אחרים קוראים לצורך בשליטה בשם אהבה. ויש מי שקורא לחולשה או לתלות באחר בשם אהבה. אלא שרגשות אלה אינם אהבה. אנשים אלה לא אוהבים את בן הזוג שלהם בזכות מי שהוא, אלא בזכות מה שהם מקבלים ממנו. זו כנראה גם הסיבה שאנשים עשירים מאוד חיים בתחושה שלא באמת אוהבים אותם, אלא בזכות הכסף שלהם, וביום שבו יתייבשו המשאבים הכספיים שלהם, תתייבש גם האהבה.
ועדיין נשארנו עם השאלה - מתי סקס מתחיל להיות אהבה? או, בדיוק בנקודה שבה הגבר שמגיע לאורגזמה, מסתובב לצד השני והולך לישון. בדיוק ברגע הזה, אם במקום ללכת לישון, הוא יקדיש את הרגעים הבאים כדי לענג את בת הזוג שלו, ולהביא אותה אל סיפוקה, מבלי לצפות לשום דבר, אלא רק מתוך רצון להעניק, כאן אנחנו מתחילים לדבר על אהבה וכאן אני רוצה להציע הגדרה לאהבה, אם זה בכלל אפשרי.
לאהוב מישהו משמעותו לאהוב אותו בדיוק כפי שהוא ואיך שהוא, כך שהוא ירגיש ביטחון מוחלט להביא את עצמו לידי ביטוי באופן מלא. אהבה היא יצירת מרחב של קבלה ללא תנאי מסביב לאדם האהוב, מרחב של דאגה ללא ציפיה, מרחב של הערכה וכבוד מבלי לצפות לקבל דבר בתמורה. אני אוהב אותך בזכות מי שאתה ומה שאתה.
כל המחשבות האלה הסתחררו במוחי בשעה שהמכונית עשתה את דרכה לשדה התעופה, על רקע הנופים שמחוץ לפראג. המוזיקה המשיכה להתנגן, לידי ישבה אשתי קרולין, שכבר 38 שנים אנחנו נשואים. האם אני באמת אוהב אוהב אותה? האם אני משמש עבורה מרחב של קבלה ללא ציפיות וללא תנאי? אני יכול לראות כמה התפתחתי בתחום הזה מאז 1975, ועדיין יש לי לאן לשאוף וזה הדבר הנפלא, שתמיד יש לאן להתפתח. כי כאשר אני מתבונן בנכדות שלי, אין לי שום ציפיה מהן, האהבה שלי אליהן אינה מותנית בדבר, אין בעולם מה שיוכל לפגוע באהבה הזו ואני מוכן להשקיע את כל מה שיש לי בעולם כדי להבטיח את בריאותן ובטחונן. זו עבורי התמצית האמיתית של אהבה.
ואולי כדאי שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו - את מי אני אוהב ומה עשיתי היום כדי הוא יידע את זה.
הכותב הוא ד"ר יוסי קדמי, המייסד והמוביל את המרכז ללימודי NLP והיפנוזה עצמית, מתמחה בתחום האימון באמצעות היפנוזה העצמית וחבר ה-NGH, האיגוד האמריקאי לעוסקים בהיפנוזה
http://www.yossykedmy.co.il/
מתי הסקס הופך לאהבה?
מאמר אורח
8.7.2014 / 0:15