מה ההבדל בין ללמוד משחק לבין ללמוד להיות שחקן? על פניו נראה כאילו מדובר בסמנטיקה, תעלול מילולי, אלא שבחינה לעומק של מושג לימודי המשחק מבהירה שמדובר בשתי תפיסות עולם, שהן כל ההבדל בין בוגר מצטיין בבית ספר למשחק, לבין קריירה מוצלחת על במות התיאטרון ומסכי הקולנוע והטלוויזיה. כי ללמוד משחק יכול כל מי שמרגיש שעולם התיאטרון והבמה זה היעוד שלו, אבל להיות שחקן זו כבר דרך חיים. כי בסופו של דבר הלימודים עצמם, הגם שהם חוויה אינטנסיבית ויוצאת דופן, הם רק הדרך להגשמת המטרה - להפוך להיות לשחקן מקצוען, כזה שקופץ מבמה לבמה ומתפקיד לתפקיד, ולא מאודישן לאודישן, בין משמרות של מלצרות. קרן ידובסקי-חרותי, שהקימה בישראל את בית הספר למשחק "סטודיו move", והיעוד שלה הוא להעביר דרכו לא כמה שיותר בוגרים, אלא כמה שיותר שחקנים, משוכנעת שההבדל בין השניים הוא גדול ובתוך הרווח הזה נמצא בית הספר שלה.
"אחת החוויות היותר מתסכלות של בוגרי בתי הספר למשחק הוא הנסיון הסיזיפי להשתלב בתעשיה המקומית, שלרוב מסתיים בתפקיד של ניצב בהצגת שוליים, או בהופעה של 20 שניות בפרסומת לבנק", מתארת קרן את המסלול שהרבה בוגרי בתי ספר למשחק מכירים באופן אישי, "זה קורה לא משום שמדובר בשחקנים לא טובים - הרי בתי הספר למשחק בארץ יודעים ללמד - זה קורה משום שהבוגרים הללו לא תמיד יודעים כיצד להתנהל בתעשיית המשחק. הם לא יודעים איך לשווק את עצמם, איך להיות יזמים, איך להפוך את המשחק לדרך חיים, שיהיה בה לא רק את הגשמת החלום, אלא גם את היכולת להתקיים בכבוד ותוך כדי שמחת חיים ותחושת הצלחה. שלא ימצאו את עצמם בסופו של יום בהפגנה, עם שלט שקורא לממשלה להגדיל את התמיכה בתרבות, כדי שיהיה להם מקום עבודה".
- ואיך מלמדים את כל זה?
"נותנים כבר לתלמידי שנה א' להופיע בפני קהל. כי מי שלא יודע איך לאכול את הבמה או את המסך מהרגע הראשון, יתקשה בגמר הלימודים להצליח באודישנים. במובן הזה, שחקן הוא כמו טייס, כמה שיותר שעות על הבמה, ככה הוא נעשה יותר טוב. בנוסף ללימודי המשחק, שתיכף נגיע אליהם, אנחנו מלמדים גם יזמות. בצד התיאורטי זה איך להתנהל מבחינה כלכלית, איך לעבוד עם כסף, איך לעבוד מול בנק, מה זה עמלות, הלוואות והתנהלות כלכלית נכונה. בצד המעשי התלמידים נדרשים להרים הפקות, להביא קהל, להראות תוצאות. כי בסופו של דבר אנחנו אלה שמפיקים את החיים של עצמנו ואם לא נדע איך להפיק את עצמנו כשחקנים, זה באמת ייגמר במשמרות של מלצרות. המוטו של בית הספר הוא לגדל שחקנים שיהיו מנהיגים".
- את מתכוונת כוכבים?
"אני מתכוונת מנהיגים ואני אסביר. שחקנים בעיני הם שליחים. הם עומדים על הבמה ותפקידם הוא להעביר סיפור, שאמור לייצר לצופים חוויה. הם ממלאים את השליחות כאשר בסיום ההצגה הקהל יוצא החוצה בתחושה שסיפרו לו סיפור שטילטל אותו רגשית, ולא בתחושה שהשחקן יותר גדול מהתפקיד שלו. שחקן זה לא מי ששובה את הקהל, אלא מי שמנהיג אותו תוך כדי ההצגה אל המקום שבו הסיפור מצליח לגעת בתחושות ולהפוך את הבטן. מאליו מובן שבמקרה כזה השחקן גם ייחשב לכוכב, אבל לא זו המטרה לשמה הוא עלה על הבמה".
- ואיך אפשר לזהות את המנהיגים הללו מבין כל התלמידים, איך מבדילים בין אבן ליהלום?
"לא צריך לזהות. כל מי שבא ללמוד משחק הוא יהלום. עכשיו רק צריך ללטש אותו. לימודי משחק זו לא חוויה קלה, מדובר בשלוש שנים אינטנסיביות, דרמטיות, רגשיות ולכל אדם יש את הדרך שלו ללמוד. מי שבוחר לעמוד על במה ולהיות פרפורמר - רקדן, שחקן, זמר - כבר עשה את הבחירה הראשונית שלו, שהיא להיות עמוד תמך תרבותי בחברה בה הוא חי. להחליף דמויות ולהיות בכל פעם מישהו אחר, מבלי שיאשפזו אותו על כך. לייצר עבור הצופים פנטזיה ולאפשר להם לחלום, במדינה שקצת הפסיקה לחלום. כל אחד מאלה יכול להיות מנהיג".
לפרטים נוספים על בית הספר למשחק סטודיו move"- http://www.moveacting.co.il/