הביקור שערכתי בחודש שעבר בבית הספר למשחק של קרן חרותי-ידובסקי, "MOVE", והפגישה שערכנו שם בין המסכים שבחדרי החזרות, השאירה לי טעם של עוד. דיברנו אז על עוד בית ספר למשחק שקם בתל אביב, על תרבות אורבנית, על התפקיד של בית ספר לתיאטרון במרקם החברתי-עירוני, אבל הכי קנתה אותי הגישה של קרן לתלמידי המשחק, לאופן הלימוד ולצורת הידע שאותה היא רוצה להעביר.
גישה הוליסטית, שתוך כדי לימודי המשחק תיגע גם בחייהם האישיים של התלמידים, תעזור להם להכיר את עצמם, להבין את הדמויות שהם משחקים ולהפוך לא רק לשחקנים טובים אלא גם לאנשים טובים, כי כל החיים הם משחק תפקידים אחד גדול. באותו רגע לא יכולתי שלא להיזכר במשפט ששמעתי מאחד הנערים בהוסטל בו התנדבתי: "החיים הם סרט. רוצה תפקיד יותר טוב? תתחיל לשחק יותר טוב".
הפעם נפגשנו בביתה הפרטי. כפי שסיפרה בפגישתנו הקודמת, הבית הפרטי פתוח גם למפגשים עם תלמידים והוא חלק מהקונספט הכללי של הגישה שלה לבית הספר. כי מה שהבנתי אחרי הביקור הראשון זה שקרן בעצם בנתה בית ספר שעונה גם על הצרכים של התלמידים מעבר לשעות הלימודים. המקום עמוס במתן אפשרויות לתלמידים להעביר גם את שעות הפנאי - במועדון או בחדר כושר - וגם במשמרות של עבודה - בבית הקפה אותו פתחה בסמוך, והתלמידים עושים בו משמרות בשכר.
"כל החיים שלנו זה משחקי תפקידים", אומרת קרן, "וכשחקן יש לנו הזדמנות יוצאת דופן, שלא נופלת בחלקם של רבים, להיכנס לפרק זמן לדמות ולהיות היא. כדי שנהיה שחקנים באמת טובים, כלומר שהדמות תצליח, אנחנו צריכים להכיר היטב את הדמות.לדעת מה המניעים שלה, מה הרצונות שלה, מה היא אמורה לקדם בהצגה, מה המסר שלה - ואת כל אלה אנחנו אמורים לדעת, כדי לייצג ולשרת את הדמות הכי טוב שאפשר. אם כל שחקן עושה את זה, אם גם שחקני משנה וניצבים ממלאים היטב את תפקידם ומשרתים את רצונן של הדמויות, המחזה יצליח וגם הקהל וגם השחקנים יהנו. זו הגשמה".
- איך זה קשור לחיים האישיים של כל אחד?
"גם בחיים אנחנו מחליפים תפקידם בלי הפסקה, רק שאנחנו לא תמיד מודעים לזה שאנחנו במשחק תפקידים. בכל רגע בחיים אנחנו ממלאים תפקיד אחר. אני גם אבא, וגם הייטקיסט, וגם בעל, ואם אני לוקח קורס אז אני גם תלמיד ועוד הרבה תפקידים שאנחנו משחקים כל יום במהלך חיינו. לפעמים אנחנו הטיפוס הטוב ולפעמים חייבים להיות הרע ולא בטוח שאנחנו עוצרים כדי לשאול את עצמנו מה התפקיד שאנחנו ממלאים עכשיו, מה הדמות הזו הכי רוצה, איזו מטרה היא משרתת, איך זה יהיה הכי טוב לשחק את התפקיד הזה ולהצליח בחיים. תלמיד שיעבור הכשרה כזו תוך כדי לימוד תיאטרון לא יוכל להימנע מלקחת את היכולות האלה גם לחיים ובהכרח לשאול את עצמו האם הוא ממלא היטב את תפקידי החיים שלו. הכלים לכך כבר יהיו לו. הוא יקבל אותם בבית הספר".
- צריך מורים בהרבה תחומים כדי להשיג גישה הוליסטית כזו בלימודי תיאטרון.
"יש בבית הספר מגוון של מורים, כולל בתחומים של חקר הנפש וההתנהגות האנושית, שיעזרו לתלמידים לפענח את נבכי הנפש של הדמויות ובהכרח גם של עצמם. הם ילמדו לעצור לרגע ולחקור את עצמם. לחשוב מה אני עושה פה על הבמה הזו, מה אני משרת עכשיו, האם אני מבין את הדמות, ככה נותנים טעם גם לחיים וגם לתפקיד. בחיי היומיום אנשים אומרים עלינו הרבה מאוד דברים שאנחנו מאמינים להם והם משפיעים עלינו. אנחנו צריכים לדעת להפריד בין מה שאומרים עלינו לבין מי שאנחנו באמת. ביוגרפיה זה החיים שלנו. ביבליוגרפיה זה המקורות מהם למדנו, מה אומרות עלינו הדמויות האחרות. האם מתאים לי מה שהן אומרות עלי? כי הכי חשוב זה מה שאני אומר על עצמי - אני שחקן, אני רוצה ליצור, כלומר לשחק, כל הזמן. לא לקחו אותי לאודישן? אני אייצר הצגה משל עצמי. לא הצליחה ההצגה? אני אבדוק איפה טעיתי ואשתפר. יש לי אחריות לחיים שלי, לשאיפות שלי, לרצונות שלי, למי שאני, ואז גם בהכרח כשאני עולה על הבמה יש לי אחריות לתפקיד שלי, לדמות שלי, לקהל שבא לראות אותי, למסר של ההצגה. כשאני עושה את כל אלה אני משחק בתפקיד חיי, כלומר מגשים את עצמי".
MOVE, בית הספר למשחק - http://www.moveacting.co.il