סטארט-אפ בקטסטרופה: איך יוצאים מזה?

הרעיון מבריק, ההשקעה עצומה, אבל לעתים קרובות חלום האקזיט מתנפץ והחובות הולכים ותופחים. מה עושים? מתברר שיש אור בקצה המנהרה. עו"ד יריב קדם מצייר את התהליך שבדרך להתאוששות

אדם שיש לו רעיון (ShutterStock)
ShutterStock

ברור שבהקמת סטארט-אפ, בין לאפליקציה בין למוצר מנצח, אנחנו מגייסים את כל המאמצים להצלחתו –רעיון מבריק, שותפים לדרך, משקיעים, צוותי פיתוח וכו'. יחד עם זה, חלק בלתי מבוטל של סטארט-אפים אינם מגיעים לקו הסיום, אלא לקו הקטסטרופה.

הקטסטרופה של הסטארט-אפ היא גם הקטסטרופה של השותפים לדרך: החלום לאקזיט מתנפץ, השקעות יורדות לטמיון, יחסי השותפים לסטארט-אפ מתדרדרים, משקיעים, מפתחים וספקים עלולים להסתכסך ולהגיש תביעות, חברויות הופכות לשנאות יוקדות ובין הצדדים מתפתח מאבק על מה שנותר - קניין רוחני, ושלד חברה יתום, עתיר חובות שהצטברו וממשיכים לתפוח.

לא, אין בכוונתי לרפות את ידיי העוסקים במלאכה – להפך, ההצלחה של הסטארט-אפ היא ההצלחה של כולם: הסטארט-אפ, עסקים ולקוחות מסביב לו וכן מדינת ישראל והחברה בכלל. גם אנו, עורכי הדין, נתרמים למאמץ המלחמתי כדי לשמור על הגחלת ומגייסים את הידע המקצועי שלנו כדי למנוע קטסטרופות ככל האפשר ולכל הפחות לצמצם נזקים. אז איך עושים זאת?

ראשית נסלק מהדרך סוגיה פרוצדוראלית ואז ניגש למהות: הדרכים שבה הצדדים לסטארט-אפ חוברים זה אל זה עוברות דרך שני מכשירם משפטיים עיקריים: הסכם המייסדים תחילה ובהמשך הסכם המשקיעים. אולם כדי שיהיה פתרון אחיד לכולם ניתן לעשות שימוש בתקנון החברה שתקום, שכן הוא זה שמחייב את כולם, לרבות כל מי שיצטרף לחברה בשלב כלשהו. באופן פרקטי דואגים לכך שנוסח הסכם המייסדים יכיל את כלל הפתרונות להקמה, ניהול שוטף והפרדת כוחות הוגנת בין הצדדים שיהיו אי פעם בחברה, ושנוסח זה יכיל גם את כל ההוראות שחובה לכלול בתקנון חברה לפי חוק החברות, ולכלול הוראה בהסכם המייסדים כי הוראות ההסכם יהפכו להיות תקנון החברה כשהחברה תירשם.

כאשר החברה נרשמת יחד עם תקנון כזה, התקנון מחייב גם כל צד מצטרף כגון משקיעים. זאת ועוד, תיקונים ושינויים ואף החלפת תקנון ניתנים לביצוע בעתיד, ומועד קלאסי לכך הוא מועד הצטרפות משקיע, אולם אלו לא יהיו ניתנים ליישום ללא הסכמת המייסדים, ולכן ממילא התקנון, לרבות תיקוניו, יבטא את רצון כולם.

הפתרונות המהותיים לסיום מחלוקות בין צדדים לסטארט-אפ כוללים מספר הסדרים. העיקריים שבהם הינם כדלקמן:
הסדר "במבי" שמקור שמו בראשי התיבות של כינוי ההסדר באנגלית Buy Me Buy You – קנה אותי אם לא קניתי אותך. לפי הסדר זה אחד הצדדים מציע לקנות את מניות יתר הצדדים בתעריף נקוב. לצדדים הנותרים יש זכות להסכים או לסרב. אם כל הצדדים הנותרים מסכימים תבוצע מכירה למציע. אם אחד הצדדים או יותר מביעים סירוב, על המסרבים לרכוש את כל מניות הצד המציע באותו תעריף שהציע בתחילה. הסדר זה מותיר את מניות הסטארט-אפ "בבית", קרי אצל גרעין בעלי המניות הקיים מבלי להכניס "דם חדש" וזר למערכת. מאידך ניתן ליישם אותו באופן הוגן רק אם לכל הצדדים יש מספיק הון לבצע את המהלך שאחרת לצד שיש לו הון יש גם יתרון לא הוגן.

לחילופין, ניתן לבחור בהסדר "זכות סירוב ראשונה" (First Refusal) לפיו מי שמעוניין לצאת מהסטארט-אפ אינו יכול לפנות בהצעה לצד חיצוני לפני שהוא פונה ליתר הצדדים במיזם ומציע להם את זכויותיו במחיר שצד חיצוני מציע לרכשם. ירצו- יקנו, לא ירצו- יהיה זכאי למכור לצד החיצוני.
בנוסף לכך קיים הסדר "זכות הצטרפות" (Tag Along), לפיו במקרה שמבוצעת מכירה של מניות לצד חיצוני ע"י אחד מבעלי המניות, גם ליתר הצדדים יש זכות למכור את המניות לאותו צד חיצוני לפי אותו תעריף. הסדר זה מאלץ את הצד החיצוני להיערך לרכישת מניות כל הצדדים, ולחילופין לנהל מו"מ על תנאי הצטרפותו עם הצדדים שנותרים כדי שאלו יישארו בסטארט-אפ. הבשורה החיובית של הסדר זה הינה רענון שורות מוסכם, לפיו מי שאינו מעוניין להשאר בסטארט-אפ יוצא, ומי שנשאר בסטארט-אפ ינהל אותו באופן מוסכם עם צדדים שמקובלים עליו.

קיימים הסדרים נוספים וכמובן שניתן לשלב בתקנון החברה העתידי בלמי משנה לפירוק החבילה כמו הגדרת חלוקת תפקידים ברורה, קביעת תקופת צינון מוסכמת במהלכה לא תהיה כל תזוזה של מניות כדי למנוע סיבוב מהיר ואופורטוניסטי ע"י אחד הצדדים, כי כל העברת מניות תהיה כפופה להסכמת הדירקטוריון, שהרוב הדרוש לקבלת החלטה יהיה גבוה מרוב של חמישים אחוז, וכן הלאה.

ומה קורה כשהעסק עצמו כבר לא עובד יותר ואף צד לא מעוניין להמשיך את פעילות הסטארט-אפ? במקרה כזה נוקטים בהליך לפירוק החברה. אם ניתן להחזיר את כל חובות החברה לספקיה ללא "תספורת" חובות, ניתן לעשות זאת באופן פשוט וזול יחסית בהליך "פירוק בהסכמה" מול רשם החברות. אולם אם נדרשת "תספורת" חובות, זו כבר אופרה אחרת במסגרתה יש להגיע להסדרי חוב עם הנושים בפיקוח בית משפט, הליך יקר ולא קצר.

אחרון חביב – קניין רוחני. יש לקבוע מה ייעשה עם הקניין הרוחני של החברה בעת פירוקה – למי הוא עובר ובאיזו תמורה אם בכלל, ורצוי לקבוע זאת מראש בהסכם המייסדים.
לסיכום, סוף מעשה במחשבה תחילה – כולנו בעד הצלחת הסטארט-אפ, אולם יש לקחת בחשבון מה קורה אם לא הכל הולך חלק, וכדי שזעזועים כאלו לא יסתיימו בקטסטרופה, יש לעגן את נוסח התקנון החברה העתידית כבר בתחילת הדרך- בהסכם המייסדים.

בהצלחה.

המאמר נכתב ע"י עו"ד יריב קדם, בעל משרד עורכי דין בתל אביב העוסק בליווי משפטי להקמת סטארט אפ, טכנולוגיה, אפליקציות וקניין רוחני