בר היא בת תשע. ילדה יפהפיה, ביישנית, בעלת חיוך מקסים. מי שהכיר אותה עד לפני שנתיים לא יאמין שזו אותה ילדה. "פעם היו לי פרכוסים, עכשיו כבר אין לי", היא מספרת וחושפת את חיוכה השובה. היא יושבת לצד אמא, ושתיהן נראות מאושרות. "עד לפני שנתיים לא האמנו שנגיע למצב הזה", מספרת האם, "בר לא יכלה לשבת רגועה אפילו דקה אחת. היא היתה מתפרעת, צועקת והיתה חסרת מנוחה. מי שיראה אותה היום לא יזהה שזו אותה ילדה".
כבר כשהיתה בגיל הגן אובחנה בר כלוקה בהפרעות קשב וריכוז. התנהגותה בגן היתה פרועה ואימפולסיבית. היא סבלה מהתקפי זעם והיתה מציקה ללא הרף לאחיה. בגיל שש דיווחו הוריה על התקפים חוזרים ונשנים של התנתקות מהסביבה, כאשר המבט מופנה בהחלטיות שמאלה. בבדיקות שנעשו בבית חולים אובחנה בר כחולת אפילפסיה. היא החלה להיות מטופלת בתרופות אנטי אפילפטיות. למשך זמן מה נדמה היה שהטיפול עוזר והתקפי האפילפסיה היו בשליטה, אך הפרעת הקשב והריכוז לא איפשרה לבר לתפקד ככל הילדים ובית הספר כבר היה באופק.
בר שובצה לכיתה א' עם מעט תלמידים, אך למרות זאת לא היתה מסוגלת להתרכז כלל והתקשתה ללמוד את החומר. בשלב זה החליטו הרופאים לנסות טיפול בתרופת ריטלין, על מנת לאפשר לה ללמוד לפחות את הבסיס לקריאה, לכתיבה ולפעולות חשבון אלמנטריות. מיד לאחר תחילת הטיפול חזרו ההתקפים האפילפטיים במלוא העוצמה. נסיון נוסף להיעזר בריטלין לא עלה יפה וגם הוא היה ברור שלא תהיה אפשרות לטפל בהפרעות הקשב באמצעות תרופות.
בשלב זה המליצה יועצת בית הספר להורים על טיפול בשיטת הנוירופידבק, במרפאת brain-games שבהנהלת ריבי סלע, באייר-פורט סיטי שליד נתב"ג. ההורים, שניהם עובדים כשכירים, ומתקשים לממן טיפולים פרטיים, עשו עד כה הכל על מנת לעזור לבתם והחליטו לנסות גם את הטיפול הזה, שאינו כרוך במתן תרופות. במהלך הטיפול מתבקש המטופל לצפות בסרטי וידאו, כאשר אלקטרודות המוצמדות לראשו מודדות את דפוס הפעילות החשמלית של גלי המוח. כל עוד המוח עובד על פי דפוס הפעילות הרצוי, הסרט על המסך ברור ונקי. כאשר דפוס הפעילות אינו תקין, תמונת הסרט הופכת קטנה ומטושטשת, וקשה יותר לצפות בו. תיקון בריכוז זוכה מיד לתגובה של המערכת והצפיה בסרט חוזרת לתקנה. במהלך התרגולים המוח לומד את דפוס ההתנהגות המרוכז ולאחר מספר טיפולים המוח מאמץ את ההתנהגות הזו. מרגע שהשיג מוחו של המטופל את המיומנות הזו, ניתן לוותר על השימוש בתרופות.
מקורה של שיטת הנוירופידבק היא במחקרים של נאס"א והיא שימשה במקור כדי לאמן את האסטרונאוטים להתרכז בשפע הפעילויות המוטלות עליהם ולהגביר את רמת הריכוז הנדרשת מהם. התברר שהשיטה טובה גם עבור מי שסובלים מהפרעות קשב וריכוז והיא אומצה על ידי מטפלים בארצות הברית ובאירופה, עם רמות הצלחה גבוהות, אפילו יותר מאשר תרופות כמו ריטלין. את השיטה ייבאה ארצה ריבי סלע, דוקטורנטית במדעי ההתנהגות, לאחר שמצאה אותה מתאימה לבנה, שסבל מאותן בעיות והצליח להתגבר עליהן בעזרת שיטת הנוירופידבק.
בפגישה הראשונה לקחה סלע דגימה מהפעילות החשמלית במוחה של בר (eeg) וניתחה אותה מבחינה כמותית. לאחר שזוהה דפוס הפעילות הלא תקין, ניתן היה לבנות את הבסיס לסוג הטיפול הרצוי. סלע הסבירה להורים שהטיפול בבעיות הקשב והריכוז ישפר לא רק את ההתנהגות ואת יכולות הלמידה, אלא יעזור גם לטיפול בתופעות האפילפסיה. ההורים החליטו ללכת על הטיפול ובר החלה להגיע בקביעות למרפאת brain-games.
כחודש לאחר תחילת הטיפולים פסקו ההתקפים האפילפטיים ונצפו גם שינויים לטובה בהתנהגות. לאחר מספר חודשים כבר דיווחו המורים בבית הספר על התקדמות מרשימה בלימודים. היום, כמעט שנה מתום הטיפול, בר היא ילדה ככל הילדים בכיתה. התקפי הזעם וההתפרצויות אינם עוד. גם התופעות האפילפטיות שייכות לעבר. לא מזמן סיפרה האם כי בדיקת eeg שנערכה לאחרונה בבית חולים לא התגלו כל סימנים לפעילות אפילפטית.