ערב מלחמת ששת הימים קראו להם נוער הברזלים, כי הם ישבו בחבורות רחוב משועממות על הגדרות שבצמתים. לפני מלחמת יום הכיפורים הם זכו לכינוי דור האספרסו. אחר כך הם היו דור ה-X ואחריהם בא דור ה-Y. אבל תמיד ברגע המבחן, הם זכו לכינוי נוער הזהב. אלה הם הנערים והנערות, מנהיגי מרידות ומחאות, מרגיזי הוריהם ומוריהם, אבל כאלה שבשעת המבחן על דמותם ודמותה של המדינה, הם התגלו תמיד בגדולתם, והתגייסו כדי לתת מעצמם לחברה ולקהילה, על חשבון זמנם, ובשנות חייהם היפות ביותר.
מרגש לשמוע מחדש בכל שנה על מאות בני נוער, שבוחרים לדחות בשנה את מועד גיוסם לצה"ל (מבלי להרוויח על כך בפז"מ), ולצאת ולהתנדב לשנת שירות, תחת הכנפיים הרחבות של התנועה הקיבוצית. והם בכלל לא קיבוצניקים. עבור בני הנוער היוצאים לשנת השירות, מהווה התקופה הזו הזדמנות מיוחדת להעניק מעצמם לחברה הישראלית וליישם הלכה למעשה את הערכים עליהם גדלו. החתך של בני הנוער המתנדבים הוא מגוון ומרתק. יש בהם ילדי קיבוצים, מושבים, כפרים, עיירות וערים גדולות. יש בהם שהיו תלמידים חרוצים ומצטיינים לצד כאלה שהתחממו בשמש מרבית תקופת הלימודים. אבל יש תכונה אחת משותפת לכולם: להט אמיתי לתרום, לתת ולהשפיע. הם נכונים לעבור שנה עמוסה, אינטנסיבית, מלאת אתגרים וחוויות, והכל על מנת לנסות לשנות ולהשפיע על חייהם של אחרים.
מבין כל המתנדבים, בולטת במיוחד קבוצת המתנדבים למה שקרוי "הסיירת" של נערי שנת השירות - אלה המתנדבים לתרום מזמנם לפנימייה פוסט אשפוזית לנוער. שלושה מהם פגשנו בפנימיית "האורנים" בראשון לציון - יוחאי, מויאל, נוי לניאדו וגילי ויינברג, מתנדבי שנת השירות בפנימייה.
"האורנים" היא בית לנערים ונערות בגילאי 12-18, שמתמודדים עם קשיים נפשיים ורגשיים. הפנימייה, השייכת ל"קבוצת גיא", מתמחה בטיפול בצעירים ובני נוער, מהווה בית חם עבורם ומאפשרת להם לעבור תהליך טיפולי-שיקומי משמעותי, שבסופו יוכלו לשוב ולתפקד כבוגרים נורמטיבים בקהילה. חזון הפנימייה הוא שילוב מקסימלי של החניכים בקהילה. המתנדבים הם חלק חשוב בקידומו של חזון זה ובהפיכתו לשגרת חיים בקרב החניכים.
נוי לניאדו, מקיבוץ ארז שבדרום, מספרת על סדר היום בפנימייה: "אנחנו מלווים את החניכים לאורך כל היום, מההשכמה ועד כיבוי אורות. כשהם בבית ספר אנחנו עובדים בעבודות הכפר, תחזוקה וגינון. כשהם חוזרים אנחנו הולכים איתם לחוגים וטיפולים, מנחים פעילויות, יושבים, מדברים ומייעצים להם".
גילי ויינברג, קיבוץ יוטבתה: "ההתנדבות במקום כל כך מיוחד מהווה עבורי אתגר מהסוג שלא רבים נחשפים אליו. זו שנה אדירה וחוויתית, שמעבר לנתינה והחום שמעניקים לחניכים, מפיקים ממנה המון ברמה האישית. כמו שחניכים מגיעים לכפר על מנת לעבור תהליך, גם אנחנו עוברים תהליכים יחד איתם. אנחנו לומדים מהם על עצמנו, על בסיס יומי, ומקבלים נקודות מבט שונות על החיים. הקשרים שנרקמים עם החניכים הם מדהימים והם הופכים להיות חלק מאיתנו. אנחנו חולקים איתם רגעים יפים וגם קשים. אין מילים לתאר עד כמה אנחנו אוהבים אותם".
- ספרו על רגע מיוחד שעבר עליכם?
יוחאי מויאל, מהיישוב ספיר בערבה: "בשנת השירות יש הרבה רגעים מיוחדים. כל יום הוא מיוחד. למשל, כשאני יושב עם נער והוא פותח בפני את הלב. אני מדבר איתו ומנסה לעזור לו ומבין כמה הוא מעריך אותי. כל רגע כזה הוא מיוחד, כי עם כל ילד עוברים תהליך שונה ומיוחד".
עדי גליקסמן, שמלווה את השמינסטים המתנדבים, מספרת: "העבודה עם המתנדבים היא מרתקת, ואחד האתגרים הוא לשמור על איזונם בתוך שנת עשייה מטורפת, ולהבטיח קיום שגרת עשייה לצד התגייסות לאירועים מיוחדים, פרוייקטים ואתגרים. זו חבורה של נערים יוצאי דופן, שאין ספק שיגיעו רחוק בכל תחום שיבחרו. אנחנו שמחים שהשנה הם בחרו להתגייס לסיירת המתנדבים, עוד לפני הגיוס לצבא".
עינת ביר, רכזת הטיפול בפנימייה: "המפגש בין החניכים לבין המתנדבים הוא מרתק ויוצא דופן, דווקא הקרבה מבחינת גיל ושפה יוצרת חיבורים חזקים ומיוחדים. פעמים רבות מצליח דווקא המתנדב ליצור קשר ייחודי ומשמעותי עם החניך ולהביא לשינוי משמעותי באיכות החיים שלו. קשה לי לדמיין איך הייתה נראית שגרת החיים בפנימייה ללא נוכחות המתנדבים".
בימים אלו נסגרת ההרשמה להצטרפות לקומונות שנות השירות במקומות השירות השונים. זמן טוב לשקול אם גם לכם, בוגרי השמינית, מתאים להיות חלק מסיירת המתנדבים הזו, ולהרוויח חוויה מצמיחה ומלאת סיפוק, עוד לפני השירות הצבאי.