טלי (שם בדוי) היא עובדת סוציאלית (45) ואם לשלושה, שחייה הפכו לסיוט. כשהגיעה לטיפול סיפרה שיש ימים בהם היא מתקשה לקום מהמיטה וחשה ייאוש ודיכאון. "אין לי כוח ואני מרגישה חולה", סיפרה. במשרדה נהגה להחזיק כדורי הרגעה אותם צרכה במינון גובר והולך. היא סיפרה בגילוי לב שלפני פגישות עם משפחות במצוקה או לפני שיחות עם הממונים עליה, נהגה לבלוע מהכדורים. "ללא הכדורים הייתי מאבדת את עבודתי והמשפחה זקוקה להכנסה שלי", סיפרה
לאחרונה הגיעה לצריכה גבוהה של כדורים וחשה שהיא מאבדת שליטה.
כשניסתה להוריד במינון, התברר שאין בארץ מוסדות מתאימים לגמילה. הומלץ לה להוריד אחת לכמה ימים את המינון, אך זה רק הגביר את חרדותיה. היא חששה שתאושפז ותצא מדעתה. "החבאתי כדורים במשרד והיו לי כדורים גם בבית", מספרת טלי, "למרות שאת מרבית הזמן בבית העברתי בשינה, כשבעלי מטפל בילדים. הרגשתי שאין לי חיים, שאני לא נהנית מכלום. והכי גרוע הייתה תחושה ורשות אשם כלפי הילדים, כי אין לי כוח לטפל בהם". כעובדת סוציאלית קלינית זיהתה שהיא סובלת מהתקפי חרדה חמורים, אך לא הצליחה להסביר לעצמה מדוע. היא התגעגעה לימים בהם לדבריה "חשה נורמאלית".
לפרטים נוספים לחץ כאן
מה הם אותם התקפי חרדה, מדוע הם תוקפים אותנו?
כ-12 אחוזים מהאוכלוסייה סובל מהפרעות חרדה בדרגות חומרה משתנות והמספר הולך וגדל. בפועל מדובר בפחד מקפיא ובלתי רציונאלי, המחבל בתפקוד, למרות שאין לו סיבה הגיונית. במקור, החרדה היא תגובה חיובית של הגוף למצב התגוננות. הוא מלווה בעליה בלחץ הדם, דפיקות לב מואצות, קשיי נשימה, הזעה, סחרחורת, מתח בשרירים, כאבים בחזה, בחילות ותחושה של ניתוק מהגוף. התקפים חוזרים עלולים להידרדר להתקפי פאניקה. בטבע התקף כזה מסמן שהחיה נמצאת במצוקה וסכנת חיים, היא הופכת לדרוכה ומנסה להימלט. אבל מה קורה כשאנו חווים התקף כזה ושום סכנה לא נשקפת לנו? זה יכול לקרות בתור לקופה בסופר, בקולנוע, בנהיגה, או בדיוק לפני הכניסה לראיון עבודה. זה קורה גם בגילאים צעירים, לפני בחינה, או סתם לפני הליכה לבית הספר. הילד מדווח על כאבי בטן, תחושת אימה ומחנק. מי שהתנסה בהתקפים כאלה לראשונה מספר על תחושה הדומה להתקף לב ויש גם כאלה שמתעלפים.
התקפי חרדה חוזרים משבשים את החיים. אנשים לא עולים לטיסות, לא יוצאים לעבודה, מבטלים חתונות, לא פותחים עסק שחלמו עליו. כאוס טוטאלי ואיבוד שליטה, תוך כדי חרדה בלתי פוסקת מההתקף הבא והמעגל רק מזין את עצמו ומתעצם.
הטיפול המקובל היום הוא פגישות עם פסיכולוג ושימוש בתרופות פסיכיאטריות, שרובן ממכרות ומצריכות עליה במינון, והן בעלות תופעות לוואי. בפועל, זה נראה כאילו הפסיכולוגיה השלימה עם התופעה. כאן נכנסת לתמונה ד"ר רות אנגל אלדר, בעלת "המרכז לפסיכולוגיה רוחנית" שבפרדס חנה. ד"ר אנגל אלדר היא פסיכולוגית מוסמכת, ד"ר לפסיכולוגיה וחינוך מיוחד, פסיכותרפיסטית ומחברת הספר "כוחה של הרוח". היא מראשוני המטפלים בשיטת ה"פסיכולוגיה הטראנס פרסונאלית" - קפיצה אבולוציונית בתהליך שעוברת הפסיכולוגיה המודרנית, אשר ניגשת לפיתרון הבעיה מזווית אחרת לגמרי, ועם תוצאות שהרפואה המערבית לא תמיד יודעת להסביר.
"פסיכולוגיה רוחנית", מסבירה ד"ר אנגל אלדר, "מכירה לא רק בגופו ונפשו של האדם, אלא גם במה שמעבר לכך - ברוחו. אותה רוח המוזכרת אינספור פעמים גם בכתבים העתיקים ביותר - כולל התנ"ך, הקוראן והברית החדשה - ושכחברה מודרנית ומדעית איבדנו את הקשר אליה. זוהי האנרגיה הטהורה ביותר ממנה אנו מורכבים כבני אדם והיא שמניעה אותנו. המדע כבר חשף מזמן שהחומר הוא אנרגיה וכעת הגיע הזמן להכיר בקיומה של אותה אנרגיה שבתוכנו, להתחבר אליה ולאפשר לה לרפא אותנו".
לאחר שש שנות מחקר והתעמקות, הגיעה ד"ר אנגל אלדר למסקנה שרוח האדם מורכבת מארבעה אלמנטים: כוח (אנרגיה), אהבה, אור ויצירתיות. מכאן הייתה הדרך קצרה עד להקמת "המרכז לפסיכולוגיה רוחנית", שבראשו היא עומדת. טלי הגיעה אליה מפורקת ומותשת, ולאחר מספר פגישות מצומצם כבר נראה השיפור.
"טלי ניתבה את חייה בהתאם לציפיות של הוריה"', מספרת ד"ר אנגל אלדר, "לימודים, תואר שני, בעל, בית נאה, משפחה ועבודה. היא ענתה על כל הציפיות של הסביבה, אבל את עצמה הזניחה לגמרי. דבר לא נותר מכל השאיפות והחלומות של נעוריה. היא נהגה לחבר ולהלחין שירים, איתם הופיעה בבית הספר. היא השמיעה לי שיר שכתבה לאחרונה על געגועים וכאב. אני שמעתי קול של מלאכים ואילו טלי נזכרה בהוריה, וטענה שהם צדקו כשחשבו שהיא לא יכולה להופיע מול קהל "ולראייה החרדות מהן היא סובלת שלא היו מאפשרות לה להופיע".
לאחר כמה פגישות, עם גישה המשלבת כלים מהפסיכולוגיה הקלאסית כמו גם את הגישות הרוחניות, הסכימה טלי לשיר בפני קהל לפני אחת ההרצאות שלי. היא ביקשה שנכין פליי-בק, למקרה שלא יהיה בה כוח לשיר, אבל לא היה בכך צורך. את ההמשך אתם יכולים לתאר לעצמכם. רובכם בוודאי מכירים היום את טלי ואולי גם שמעתם אותה שרה. גם היא ערכה היכרות מחודשת עם עצמה והיא מביטה היום על התקופה השחורה שעברה, כשהיא רק זיכרון רחוק".
לפרטים נוספים
