מדובר בפסק דין תקדימי, מבחינת כימות שיעור הריבית לצורכי היוון תשלומי העתיד ואופן חישוב הפנסיה בתקופת השנים האבודות.
במועד התאונה היה הצעיר הגרמני בן 22, וסטודנט בשנה השנייה ללימודיו לתואר מומחה לניהול ומסחר מקצועות הספורט. מדובר במסלול לימודים המשלב בו-זמנית התמחות בתחום הספורט והכושר הגופני. מסלול הלימודים הוא בן שלוש שנים, ומי שעומד בו בהצלחה, ומצליח לעבור במבחן עיוני ומעשי, זכאי לתואר "מומחה לניהול ומסחר מקצועות הספורט", תואר שאינו קיים בישראל.
לפנייה לעורך דין דותן לינדנברג לחץ/י כאן
התאונה התרחשה לקראת תום שנת הלימודים השנייה ללימודיו של הצעיר הגרמני, שהסביר בעדותו בבית המשפט בחיפה כי בסופו של דבר הוא חזר אל ספסל הלימודים והשלים את המוטל עליו, אך נותר מוגבל בעבודה ואינו מסוגל למלא את כל הנדרש ממנו.
השופטת וילנר קיבלה חוות הדעת של המומחים הרפואיים על כך שהצעיר נותר נכה 100%, וקבעה בפסק הדין כי גם קיים סיכון לקיצור תוחלת חייו של הצעיר.
למרות קביעתו של רופא מומחה כי הצעיר הגרמני לא יוכל להשתכר בעקבות הפגיעה מהתאונה, קבעה השופטת וילנר כי אין לשלול לחלוטין את האפשרות כי בתקופות אלה ואחרות בעתיד יעלה בידו לעבוד ולהשתכר ולו בסכום זעום במכון הספורט בגרמניה שבו הועסק כמתמחה לפני התאונה, והוא מועסק בו כיום במשרה חלקית בעבודות משרדיות.
בצד הערכה זו, בית המשפט הביא בחשבון שינויים שימנעו מהנפגע להמשיך ולהשתכר למחייתו. שכן בגלל פגיעתו הקשה בתאונה, סביר כי בשנים הרבות העומדות בפניו יידע הוא עליות ומורדות ויכול ותהיינה תקופות (אף ארוכות) שבהן הוא לא יוכל כלל להשתכר למחייתו.
בית המשפט פסק עקרונית כי בבואו להעריך את תוחלת החיים של הנפגע בתאונת דרכים הדבר ייעשה על פי הידוע ביום מתן פסק הדין, שהוא תוצר של שקלול הנתונים הסטטיסטיים הכלליים ונתוניו האינדיבידואליים של הניזוק.
כחלק מההתמודדות של השופטים עם הקושי המובנה שבהערכת נזקי העתיד והצופן לבוא, נעזרים בתי המשפט לא אחת בנתונים סטטיסטיים, אלא שבמקרה של הצעיר הגרמני הנתונים שנאספו בנוגע למקצוע הספורט שרכש, אין בהם די כדי לקבוע ממצאים על פיהם בלבד.
בעקבות קשיים ומגבלות אלה בחוות דעתם של המומחים מטעם הנפגע ומטעם חברת הביטוח הראל, פסקה השופטת וילנר כי יש להעריך את בסיס שכרו של הנפגע על סמך העדויות והראיות שהובאו לפני בית המשפט ושיוצרים את התמונה הכוללת.
מעבר לכך, פסק בית המשפט המחוזי כי חזקה היא ששיעור הריבית לצורכי היוון יהיה 3% גם כאשר הנפגע אינו יושב דרך קבע בישראל וגם בהנחה כי ההשקעה תבוצע מחוץ לישראל. נקבע עקרונית כי המבקש לסטות, מי מעלה ומי מטה, משיעור ריבית זה עליו נטל ההוכחה.
סכום הפיצוי הגבוה והתקדימי נקבע לפי הערכת נזקים של פגיעה בחוט השדרה, שגרמו להפסד השתכרות בעתיד בסך של למעלה משלושה מיליון שקל, כי תוחלת החיים של הצעיר הנפגע מוערכת בבית המשפט עם התקצרות של כ-12% מיתרת תוחלת חייו אלמלא התאונה. כלומר, עד הגיעו לגיל 72 שנה.
בעקבות מצבו הבריאותי הקשה נקבע בפסק הדין כי הצעיר נזקק לעזרת הזולת בעתיד בהיקף של למעלה מ-3.7 מיליון שקל, ולניידות בהיקף של מיליון שקל.
ואילו בנוגע לחישוב הפסד הפנסיה של הנפגע, פסקה השופטת וילנר כי איננה מקבלת את עמדות הצדדים ולדעתה אין לגזור במקרה זה 12% מהפסדי ההשתכרות, אלא יש לערוך החישוב לפי הפרשת המעסיק כפי הנהוג בגרמניה. על פי חוות דעתו של מומחה מטעם הנפגע, המעסיק והעובד מפרישים יחד, בחלקים שווים, שיעור של 19.6% בהתאם להכנסתו של העובד. במילים אחרות, כדי להבטיח את הפנסיה של העובד, המעסיק מפריש 9.8% משכרו של העובד. לכן פסקה השופטת וילנר כי הפסד הפרשות המעסיק לפנסיה יוערך בשיעור של 10% (במעוגל) מהפסדי ההשתכרות של התובע תביעת נזיקין.
בבואו לאמוד את גובה הפיצויים בגלל הפסדי השתכרות, ציין בית המשפט כי מדובר בפרי הערכה ושקלול של נתונים רבים. כך למשל, יש להביא בחשבון את הישגיו של הנפגע עד מועד התאונה, מאווייו, שאיפותיו ותוכניותיו; צעדים של ממש שעשה הנפגע כדי שאלו יקרמו עור וגידים, וכן הסבירות כי אלמלא התאונה תוכניות אלה אכן היו יוצאות מן הכוח אל הפועל.
"הערכת בסיס שכרו של התובע מלאכה קשה היא", אפיינה השופטת וילנר. "במועד התאונה היה התובע כבן 22 שנים, סטודנט בשנה השנייה ללימודיו ולהתמחותו, וניתן לומר כי התובע אך החל לעשות צעדיו הראשונים בשוק העבודה. לאור הצעדים הממשיים שעשה התובע בתחום הספורט ואימוני הכושר ההשכלה שכבר החל לרכוש וביצוע התמחות לשביעות רצון מעסיקו יש להעריך את שכרו לפי פוטנציאל ההשתכרות בתחום זה, לרבות אופק קידומי כלשהו".
עם זאת, השופטת וילנר התקשתה להאמין לטענתו של הצעיר הגרמני כי כבר במהלך התמחותו הוסכם בינו לבין המעסיק שלו במכון הכושר שהצעיר הנפגע יהפוך להיות שותף בסניף החדש. "אין בנמצא כל ראייה בכתב להסכמה זו", קבעה השופטת וילנר, "לא הוצגה תוכנית עסקית מפורטת ומדובר בהסכמה כללית הנסמכת על הערכות בלבד. נדמה כי במקרה זה מדובר בספקולטיביות-יתר ויש להימנע ממנה בעת הערכת הפיצויים", קבעה השופטת.
"שוכנעתי כי השבחים שקיבל התובע ממעסיקו כנים ואמיתיים הם", אפיינה השופטת וילנר. "גם אני התרשמתי מאישיותו החיובית של התובע במהלך עדותו. על רצונו של התובע להצליח ולהשתלב בעבודה ניתן ללמוד יותר מכל מהתנהגותו לאחר התאונה חרף פגיעתו הקשה מאוד, היכולת המועטה אשר נותרה בו לעבוד והאפשרות כי יישב בחוסר מעש עד אשר יסתיים ההליך דנן, עושה התובע מאמצים ומגיע למקום עבודתו כשמצבו הרפואי מאפשר זאת. עבודתו בחברת 'רנדורי פרו' כיום היא משרדית הקלדת חוזים, מענה להודעות דואר אלקטרוני, חלוקת מפתחות לתאי ההלבשה, סיוע למתלמדים חדשים בעבודתם, סיוע בפתרון בעיות בהפעלת התוכנה הממוחשבת. כושר התמדה זה, כישוריו של התובע, הרצון לעבוד ולתרום והנחישות הקיימת בו, כך סבורני, היו מניעים את התובע להתקדם ולהצליח בעבודתו אלמלא התאונה", קבעה השופטת וילנר, והעמידה את בסיס השכר החודשי לעתיד, לאחר גריעה על דרך הערכת אומדן המביאה בחשבון את יכולתו המוגבלת מאוד של הנפגע לעבוד, על סך של 12,000 שקל נטו, שהם כ-2,800 יורו נטו.
סכום הפיצוי שנפסק לסטודנט, בסך של 16 מיליון שקל, לא כולל שכר טרחת עורך דין בשיעור 13%, אך הפיצוי כולל 3.55 מיליון שקל שישולמו למבטח הרפואי שלו בגרמניה בשם IKK, לאחר שזה הצטרף כצד לתביעה הנזיקית בישראל כחברה המעניקה לנפגע שירותים רפואיים ושירותי סיעוד במקום מושבו בגרמניה.
הכתבה מאת עורך דין לינדנברג בשיתוף ובאדיבות אתר עורכי דין LawGuide.co.il
ת"א 1193/07