לאסקימואים, עם עתיק יומין, היה בעבר הלא רחוק מודל מאוד ברור לטיפול בקשישים שלא יכלו לתרום לחברה יותר. זה היה בעבר, והיום אין מנהגים כאלה. קשה להאמין שמדינה מתוקנת המתיימרת להיות מדינה מפותחת מאמצת מודל כזה. אומנם לא כך הדבר, אבל התייחסות של פקידי משרד האוצר לדורותיהם לנושא ביטוח הסיעודי מעורר מחשבות כאלה, היות והיו צריכים להביא את הנושא בצורה מסודרת לפני הדרג הפוליטי.
יום אחד החליט המפקח על הביטוח במשרד האוצר לעצור שיווק וחידוש של כל תכניות ביטוח הסיעוד שנערכו במסגרת "ביטוחים קולקטיבים", ביטוחים שבזמנו תרמו לרווחים של חברות הביטוח, וכאשר התחילו לגרום לנזקים משמעותיים, (שגם עשויים היו לפגוע ביציבות שלהם) גרמו להם לרצות להסתלק מענף ביטוח זה.
הסוכנים ששיווקו במהלך השנים האחרונות פוליסות סיעוד פרטיות מבוססות על תמחור ריאלי, ספגו ביקורת קשה בטענה שמשווקים מוצר יקר, אבל למעשה זה היה שיווק נכון של מוצרים מותאמים לכל לקוח.
והפיקוח? במהלך שנים רבות של שיווק כוחני של הסדרים קולקטיבים בתנאים אבסורדים, שלא לקחו בחשבון את עלויות הפרמיות עקב ההתפתחות הדמוגרפית (מתברר שגרמו נזק לציבור שלא ניתן לתיקון, היות הפרמיות הנדרשות להמשך הביטוח חורגות מכל הגיון סביר), קולו של הפיקוח לא נשמע.
אוזניהם של פקידי האוצר היו אטומות במהלך שנים רבות לביקורת שנפתחה על ההסדרים הקולקטיבים של הביטוח הסיעודי. האוצר אישר שנה אחרי שנה חידוש הסדרים נחותים וכושלים. פתאום, ביום אחד, כאשר הובחן שההסדר שנתן רווח עשוי לסכן את היציבות שלהם, במהלך חד צדדי, הופסק ההסדר הישן מבלי להציג לציבור הגמלאים אלטרנטיבה סבירה.
בנוסף, האוצר ממשיך להוסיף חטא על פשע, ומבקש לגדוע את הביטחון שיש לציבור, אשר רוכש פוליסות עם פרמיה קבועה לטווח ארוך, ומכתיב מודל שהוא רע למבוטח וטוב רק לחברות הביטוח.
אנו חיים במציאות שציבור שלם המונה רבבות מבוטחים נזרק בבת אחת מההסדרים הקולקטיבים, ומוצא את עצמו בפני שוקת שבורה. עשרות מיליוני שקלים ששולמו כפרמיה לגופים הפיננסיים השונים ירדו לטמיון. מבוטחים אלה (חלקם נמנים עם השכבות הלא חזקות של הציבור) לא יקבל דבר בעת מצוקה, והמדינה במקום לבדוק את הסוגיה, מובילה להסדר קלוקל נוסף, תוך חזרה לניסיון הסדרה חלקית ובלתי מספקת.
הניסיון של משרד האוצר להעביר את הביטוחים מהסדר קלוקל אחד להסדר קלוקל אחר, לא עבר בכנסת הקודמת עקב התנגדות נחרצת של חברי ועדת העבודה והרווחה. כל ניסיון של הפיקוח על הביטוח להסדיר סוגיה חשובה כל כך על ידי חוזר (המסתיר מאחוריו עבודה רדודה וניסיון נוסף להתחמק מאחריות) נדון לכישלון.
הנושא הוא בעל חשיבות לאומית, והמדינה אינה יכולה להמשיך להפקיר את אזרחיה בזמן מצוקה, היא חייבת לגבש הסדר מקיף שייתן פתרון אופטימלי לבעיה.
אסור שהפיקוח על הביטוח ימשיך לעסוק בקישוטים. לא צריכים להמליץ על הסדרים שאין הצדקה בקיומם, ושכל תכליתם היא הזרמת פרמיות לחברות ביטוח, במקום לעסוק בהצגת פתרון מקיף.
הפתרון טמון בפעולה דרסטית, כפי שטוען סגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן, שכוללת:
1. ביטול כל הביטוחים הסיעודיים הקולקטיבים הצמודים להסדרים של קופות החולים - ביטוחים המתופעלים בצורה קלוקלת על ידי חברות הביטוח, כאשר הזכאים לקצבת סיעוד צריכים לעבור מדורים רבים של סבל מיותר על מנת לקבל פיצוי ולפעמים נופלים קורבן לחברות העוסקות בטיפול בזכויות שלהם, הגובות אחוזים גבוהים בגין הטיפול שהן נותנות.
2. הגדלת התשלומים לביטוח לאומי - המדינה חייבת להתנהל בצורה אחראית כלפי אזרחיה, ובמיוחד כלפי האזרחים הוותיקים, ולתת להם בטחון בערוב ימיהם. ביטול הביטוח הסיעודי של קופות החולים יביא לתקציב משפחתי פנוי. ניתן יהיה להפנות תקציב זה להגדלת התשלומים לביטוח הלאומי, וזו הדרך היחידה והמקיפה לפתרון בעיית ביטוח הסיעודי לאוכלוסייה הבוגרת.
3. הגדלת ההפרשות לביטוח בריאות - על מנת להקים קרן ייעודית באמצעות המוסד לביטוח לאומי. קרן זו תבטיח קצבת סיעוד בסיסית לכל אזרח במדינה, ללא צורך במתווכים ומנגנונים מיותרים של חברות הביטוח. כל מי שירצה לשפר הסדר בסיסי יוכל לרכוש באופן פרטי רובד נוסף בפרמיה קבועה, כך במהלך השנים ניתן להגיע להסדרה הכוללת כפי שנהוג בעולם הנאור.