עניין בטיחות החולה [Patient Safety] הינו תחום גדול ומתפתח, לא רק כדי להתחמק מתביעות על רשלנות רפואית. כמובן זה שונה ממוסד למוסד. בקופות החולים, זה קשה במיוחד.
גורם מנבא תביעות - מחקרים רבים ממקומות רבים בעולם מצביעים על כך, שהגורם המנבא האם תוגש תביעה על רשלנות רפואית, יותר מכל אחד אחר, הוא יחס יהיר, פוגעני, או מתעלם של הרופא המטפל והצוות הרפואי לחולה ובני משפחתו לפני, תוך כדי ואחרי הטיפול! עניין זה מרכזי יותר מהיקף ואופי הנזק.
היום בכל מוסד רפואי ובכל בית חולים, יש ממונה ניהול סיכונים, שתפקידו לקבל דיווחים מהצוות על חשש לטעות רפואית. בנוסף לבדוק תהליכים ושיטות עבודה ולהתריע על שינויים דרושים. חלק מזמנו מוקדש ללימוד התביעות שבדרך וכיצד יש להיערך.
לפי שלטונות הרפואה בארה"ב, טעויות רפואיות אחראיות במישרין ובעקיפין למותם של בין 44 אלף ל- 95 אלף חולים בשנה. מוות שיתכן ויכול היה להיחסך ולהימנע. סך הכול מדובר בכמיליון חולים שיש להם נזק משמעותי כל שנה.
יש לדעת שרוב הטעויות מסתיימות בלא נזק מוחשי לחולה, שניתן להצביע עליו. כלומר לא נחשבות כרשלנות, שכן יסוד הנזק לא מתמלא בעוולת הרשלנות. עבודות רבות מצביעות על כך ש- 2% עד 3% מהפעולות הרפואיות יש בהן טעות, למרות כל האמצעים שעולם הרפואה מנהיג וכל הנהלים שנוקטים בהם. בני אדם הם העוסקים במלאכה המאוד מורכבת, שנעשית יותר ויותר מסובכת, שמתחדשת חדשות לבקרים, מבוצעת תחת לחץ של חוסר בכוח אדם 24 שעות ביממה.
לפנייה ישירה לד"ר עודד שראל לחץ/י כאן
כמעט אף פעם לא נמצאה כוונת זדון, או עצלנות מכוונת. זה תמיד טעות אנוש. אך במצטבר זה המון טעויות קטנות. אם באדם, שעובר ניתוח מתבצעות 1000 תת פעולות, הרי שלפחות 20 מהן שגויות במקצת. האם זה מצטבר לכלל נזק זה תלוי באופי הטעויות, מצב החולה(גולגולת דקה), ובטעויות שיעשו בהמשך הטיפול בו.
הטעויות הרבות ביותר הינן בתחום מתן שגוי של תרופות כ- 400,000 מקרים כל שנה בבתי חולים בארה"ב וכמות כפולה מזה במוסדות לטיפול סיעודי ובטיפול בקשישים בביתם (תרופה שגוייה, כמות שגוייה, או שימוש במספר תרופות שהאינטראקציה בניהן גורם לנזק), חשיפה של החולה לזיהומים (בעיקר בבתי חולים), הימנעות מטיפול (כמו אי מתן נוגדי קרישה), שחרור מוקדם של החולה לפני שמצבו התייצב, או ללא בירור מי ימשיך את הטיפול.
שחרור מוקדם נמצא בארה"ב קשור לעובדה שבית החולים מקבל תשלום קבוע וסגור במאות רבות של אבחנות ופרוצדורות, ללא קשר לחומרת מצב החולה ולמשך אשפוזו. שחרור מוקדם נמצא בעל קורלציה גבוהה לסיבוכים רפואיים בעקבות האשפוז. חולים חוזרים לאשפוז חוזר בשיעור עצום בארה"ב בממוצע 10% בתוך שבוע ו-19% בתוך 30 יום. העלות של האשפוזים החוזרים הינה כ- 19 מיליארד דולר בשנה רק על ידי ה- Medicare האמונה על הביטוח הרפואי של כל אלה שעברו את גיל 65 בארה"ב. כיום בתי החולים מקבלים קנסות בצורות שונות, אם שיעור האשפוזים החוזרים אצל כל אחד ואחד מהם אינו בקו ירידה.
השיעור הגבוה ביותר של שגיאות נעשות בעת קליטת החולה מחדר המיון. זו הפעולה בה יש הכי הרבה אי וודאויות לגבי החולה וכל הצוות מנסה להכיר את המקרה החדש. חשוב בהקשר לסה [דעה אישית שלי], שאנו כולנו תורמים למצב זה בהתעקשותנו לשים את עניין הסודיות הרפואית במקום כל כך מרכזי, כך שבמקרים רבים מידי אין לצוות הרפואי מספיק מידע חיוני כיצד לטפל בחולה.
הגורמים המובילים ביצירת נזק בטיפול רפואי, נמצאו כדלקמן:
♦ טעות בשיקול דעת 38%
♦ חוסר מיומנות טכנית 23%
♦ תקשורת לקויה עם החולה וחוסר בהירות במסרים 22%
♦ חוסר שיתוף פעולה של החולה והתנהגות לא נעימה מצדו של החולה כלפי הרופא -20%
♦ כשל מערכתי למשל דחיה של הטיפול, או אי זמינות טיפול 14%
♦ תיעוד חסר, או לא ברור 13%
רשלנות רפואית בראי החוק הישראלי מופיעה כחלק מעוולת הרשלנות בדיני הנזיקין. בסעיף 35 ו- 36 לחוק יש הוראות ביחס לחובת הזהירות ולצפיות שייתכן נזק. הפסיקה יצרה הרחבה חובת זהירות מושגית כלומר מעצם העיסוק ברפואה וחובת זהירות קונקרטית לגבי נסיבות האירוע.
עוד יצרה הפסיקה מושג של רופא סביר, שבנסיבות של האירוע היה נוהג אחרת. הוכחת הטיפול / הפעולה הנכונה בכל מקרה מוגשת לבית המשפט באמצעות חוות דעת של רופא מומחה בתחום הפעילות הרפואית שם אירע הנזק. הוא אמור לפי הפסיקה להסתמך מעבר לדעתו כמומחה, גם על אסכולה רפואית מובילה כמו: מאמרים מקצועיים מובילים בעיתונות רפואית בולטת, או על שיטות העבודה במוסד רפואי מהשורה הראשונה.
רפואה מתגוננת המושג מוכר לכולם. עודף בדיקות והימנעות מביצוע טיפולים. במקומות מסוימים בארה"ב קשה למצוא נוירוכירורגים. יש ערים בהם אין מספיק גניקולוגים העוסקים במיילדות. השמועה אומרת, שבניו יורק רופאים מיילדים נמנעים מלטפל בנשים בהיריון ממשפחות של עורכי דין. אין ספק שקונסטרוקציה של תביעות על רשלנות רפואית יש השלכות מרכזיות על שיפור הטיפול בחולה ובנהלים שנועדו להגן עליו. מצד שני הצורך להתגונן, יוצר מצב, שמרבית הניזוקים אינן מפוצים.
יתרה מכך הקושי בניהול תיק ברשלנות רפואית מוכר. קשה למצוא מומחים שיכתבו חוות דעת. עלויות חוות הדעת גבוהות במיוחד. יש לחץ חברתי וכן של המעסיק כנגד מתן חוות דעת. הרופאים מרגישים מותקפים והמוסדות חרדים לפן הכספי.
האירוע המכונן עניין זה פעמים רבות הינו הבעייתי ביותר מהו המעשה, או המחדל שאלמלא התרחש הנזק היה נמנע? ובנוסף האם אותו רופא סביר בנסיבות זהות היה נמנע מהטעות שנעשתה? העניין קשה ויוצר את הקשיים הרבים ביותר להוכחת הרשלנות מסיבות שכל אחד מכם נתקל בהן יום יום. ענין "דבר מדבר בעדו", הינו מאד שכיח כלומר שהתובע לא יכול לדעת מה קרה. לכן ניתוח התיק הינו במרבית המקרים מורכב מסובך ויקר.
כמה הרהורים שלי לסיום:
תאונה רפואית הוויכוח האם לאשר קונסטרוקציה מיוחדת של תאונה רפואית ללא צורך באחריות, הינו ארוך. אני בעד פיצוי הנפגעים [עם נזק של ממש, לרבות כאב וסבל של ממש] ללא הוכחת אחריות, בדומה למבנה בפלת"ד.
מיקרו-טראומה לא מעט חולים ניזוקים שלא מאירוע מכונן אחד במהלך הטיפול, אלא מסדרה שלאירועים קטנים. האם אין מקום לקונסטרוקצית ה"מיקרו טראומה" הנהוגה לגבי נזקים מעבודה?
הכתבה מאת ד"ר עודד שראל - רופא ומשפטן באדיבות אתר עורכי דין LawGuide.co.il