הכירו: אלה ההוצאות שיוכרו על ידי רשויות המס

לכל עסק יש הוצאות שונות שהוצאו במהלך הזמן ורבים מהעצמאיים מתלבטים מהי הוצאה מוכרה ואיזה הוצאה אינה מוכרת או מוכרת באופן חלקי. התהייה מדוע מס הכנסה מכיר בהוצאה זו ומסרב להכיר באחרת, היא כמעט תמידית, כמו גם אנחת הייאוש: "הרו"ח שלי הצליח להכיר לי בהוצאה" ומתרעמים מדוע זה קורה גם אצלם. במאמר זה ננסה לעשות סדר בדברים.

מבחן הסף הראשי כדי שההוצאה תהיה מוכרת הוא שההוצאה תהיה הכרחית לצורך ייצור ההכנסה כלומר הוצאות המשתלבות בתהליך הטבעי של הפקת ההכנסה ובמבנהו הטבעי של מקור ההכנסה ומהוות חלק בלתי נפרד ממנה. לדוגמא – רופא שיניים שרכש חומרי ניקוי לצורך ניקוי הקליניקה, ההוצאה משתלבת וכרוכה באופי העסק ולכן תהיה מוכרת במלואה. לעומת זאת נותן שירותים מחוץ למקום העסק דוגמת שיפוצניק שרכש אף הוא חומרי ניקוי, יתקשה להסביר כיצד ההוצאה של חומרי ניקוי משתלבת במהלך העסקים.

לאחר שעברתם את מבחן הסף הראשוני, ישנן הוצאות מעורבות, אשר בחלקן משמשות לצורך ייצור הכנסה וחלקן לצריכה פרטית. לדוגמא מי שעובד מהבית והמשרד שלו בבית, ייהנה רק מהחזר עבור חלק מהוצאות החשמל, הארנונה הטלפון וכד'. ככל שניתן להפריד יעשה חישוב של חלקיות ההוצאה. במקום בו לא ניתן להפריד ייערך אומדן של ההוצאה העסקית. כמו כן , לגבי הוצאות מסוימות נקבע בתקנות מס הכנסה כללים להתרת סוגי הוצאות כגון ניכוי הוצאות אחזקת רכב, טלפון נייח בעבודה מהבית, טלפון נייד, נסיעות לחו"ל, אשל, כיבודים, מתנות וביגוד מקצועי.

הוצאה שוטפת היא הוצאה לצורך שמירה על הקיים, או הוצאה שנועדה לצורך התפעול השוטף של העסק. הוצאה הונית לעומת זאת היא הוצאה שנועדה לשמש את בעל העסק למשך מספר שנים, כגון רכישת נכס או הוצאה לצורך יצירת יתרון מתמיד כגון רכישת השכלה גבוהה.

הוצאה הונית לא תוכר על ידי רשויות המס אך אם נרכש נכס שניתן להפחיתו, הוא יוכר כהוצאה בכל שנה לפי שיעור הפחת הקבוע בתקנות מס הכנסה לאותו הנכס. לדוגמא פחת על מחשב הוא 33% ופחת על כלי רכב הוא 15% לשנה מסכום עלות הנכס.

למנהל רשות המיסים יש אפשרות לא להתיר חלק מן ההוצאות אם לדעתו הן מופרזות, ולכן יועץ מס מקצועי יכול לאמוד האם ההוצאה בטיבה ובהתאם לאופי העסק אינה מופרזת. כמו כן, הוצאות שהוצאו לפעולה שהיא עבירה על פי כל דין ואסורה על פי החוק, או תשלום קנסות אינם הוצאה מוכרת.

הוצאות כגון תשלום דמי שכירות אשר נקבע עבורן כי חובה לנכות מהתשלום מס במקור, אי ניכוי מס במקור מהתשלום גוררת סנקציה של אי הכרה בהוצאה. גם לעיתוי ההוצאה יש חשיבות. אם הדיווח על בסיס מזומן, ההוצאה צריכה להיות משומת בשנת המס בה הוצאה ההוצאה.

א. המסמך בגין ההוצאה חייב להיות חשבונית מס. חובה לוודא הימצאות מסמך "חשבונית מס" אחרת לא יוכר מע"מ ע"פ קבלה /הזמנה/תעודת משלוח /חשבונית עסקה. או מסמך שאינו מקורי. כמו כן, ארנונה, עמלות בנק, ביטוחים ומשכורות אינם הוצאה לגביהם מופקת חשבונית מס.

ב. החשבונית היא על שם מקבל השירות או המוצר עם ציון שמו במפורט. כרטיסי נסיעה ללא יכולת לציין שם מקבל השירות לא מוכרים למע"מ.

ג. העסקה אינה עסקה פטורה ממע"מ או בשיעור מע"מ 0 (עסקאות עוסק פטור, ירקות ופירות ועוד).

ד. החשבונית אינה בגין טובת הנאה לעובד המועסק בעסק.

ה. החשבונית אינה מסוגי ההוצאות שאסור לנכות מע"מ כגון רכישת רכב שמשקלו מתחת ל-4,000 ק"ג.

ו. הוצאה מעורבת - עיקר השימוש עסקי יוכר 2/3 מהמע"מ בחשבונית. עיקר השימוש הוא פרטי 1/4 מהמע"מ. בעיקר בקשר לטלפון נייד, תדלוק ואחזקת רכב, חשמל ומים, בית וכיוצ"ב.

לסיכום, לכל עסק יש הוצאות לצורך תפעולו השוטף ואין דומה הכרה בהוצאות בעסק אחד למשנהו. אף כי הכללים להכרה בהוצאות ברורים, שיקול הדעת באשר לאופי העסק, הכרחיות ההוצאה ונחיצותה הוא רחב ביותר. לכן רצוי כי בעל העסק יתייעץ עם יועץ מס הבקיא בכללי התרת הוצאות ויתאים את ההוצאות לאופי העסק.