פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      איך עשרות אלפי חברות וארגונים עוברים על החוק?

      מרבית החברות והאירגונים בישראל טרם הטמיעו את כניסת התקנה החדשה "תכנית לניהול הבטיחות תשע"ג - 2013", לחוק אירגון הפיקוח על העבודה שנכנסו לתוקף באוגוסט השנה. זיו טילן, יועץ מומחה, מדריך ומרצה בתחום, סוקר את השינויים הנדרשים ותמה על ההתעלמות המטרידה ביישומם

      דרושים (ShutterStock)
      ShutterStock

      המודעות לבטיחות בעבודה ולשמירה על בריאות העובדים וחייהם היא היום חלק בלתי נפרד משוק העבודה. זה לא תמיד היה כך. בוני החומה הסינית שקיפחו את חייהם במהלך העבודה נקברו בחומה עצמה ואיש לא שילם פיצוי. פועלי המכרות במהפכה התעשייתית של המאה ה-18 יכלו למצוא את מותם במפולות קטלניות, מבלי שהמעסיק נחקר על רשלנותו. הזמנים האלה חלפו, והיחס לעובדים ולבטיחותם משתנה ומתעדכן כל הזמן. ערך חיי העובד והחשיבות לבריאותו מביאה מפעם לפעם לשינויים ועדכונים בחוקים ובתקנות וכזו היא התקנה האחרונה של משרד הכלכלה בתחום זה לחוק - "אירגון הפיקוח על העבודה", שנחקק ב-2013 ונכנס לתוקף ב-18 באוגוסט השנה, לאחר מתן של שנה וחצי למעסיקים לבצע את ההתאמות והשינויים הנדרשים. לכאורה - ימים טובים לעובדים בישראל. למעשה - כלל וכלל לא.

      מפעלים וחברות רבות במשק, יש שיגידו רבות מדי, עדיין לא יישמו את השינויים. הסיבות לכך רבות - חלקם לא מודעים לשינויים וכנראה שאינם מעודכנים, כלומר מדובר ברשלנות וחוסר תשומת לב. אחרים דוחים את השינויים, בשל עלותם הכלכלית הגדולה. אחרים פשוט סומכים על מזלם הטוב, ומפעילים את נוהל "יהיה בסדר" הישראלי, בתקווה שאיש מהעובדים לא ייפגע. ובכן, החדשות הרעות הן שכל אלה הם למעשה עבריינים. מכיוון שהתקנות כבר נכנסו לתוקף, אם חלילה ייפגע אחד העובדים, החקירה שתתבצע תטיל אוטומטית את האחריות על הבעלים, המנכ"ל, מועצת המנהלים או נשיא החברה, הכל בהתאם לנסיבות ולאופן חלוקת האחריות והסמכויות באירגון.

      מדובר באחריות פלילית מיידית, וזה עוד לפני ההליך האזרחי הנלווה. גם חברות הביטוח יתקשו לתמוך מעסיק שהעובד שלו נפגע כתוצאה מכך שהבעלים עבר על החוק לשמירה על בטיחותו, בריאותו וחייו.

      זיו טילן, מנכ"ל חברת "תובנות" (אימון ויעוץ מקצועי לבטיחות וגהות) הוא יועץ מומחה לניהול בטיחות וניהול סיכונים, למפעלים ופרוייקטי ענק בתעשיה ובבניה, ומדריך ומרצה בכיר בתחום. "מצד אחד, מדובר בשינוי דרמטי של התקנות וחוקי הבטיחות, כפי שהיו מוכרים עד כה בארץ", אומר טילן, "אבל מצד שני מדובר בהזדמנות נדירה לארגן ולסדר מחדש את כל ההתייחסות של המפעלים בישראל לשלומם ולבטיחותם של העובדים. מהיכרותי את התחום, מדובר בשינוי המתרחש אחת לדור ולכן ההזדמנות הגדולה. הבעיה היא שמפעלים רבים עדיין לא שם".

      - ולמה כה קשה לבצע את השינויים הללו? מדובר בדרישות חדשות שלא היו מקובלות בענף לפני כן?

      "מדובר בשינוי מהותי ועקרוני - אירגונים נדרשים לבצע ניהול מפורט של סיכונים. מדובר בזיהוי של הגורמים לסיכון, הערכת מידת הסיכון, בחירה של חלופות לביצוע המטלה תוך הפחתת הסיכון, ובסופו של דבר נדרש שלב הישום של השינוי והטמעתו בנוהלי העבודה. התקנות דורשות לקבוע מה המדיניות לפיה נקבע סיכון שהוא קביל - כזה שההנהלה מודעת לו ומקבלת אותו כחלק מדרישות העבודה - וחשוב לא פחות: למנות את בעלי התפקיד בהיררכיה האירגונית, שיהיו שותפים לתהליך ואחראים לקביעה מהו הסיכון הקביל ואז לאשר אותו. כן מבקש משרד הכלכלה מהאירגונים לפרסם באמצעות התכנית מהו התקציב השנתי שהוקדש לכך ומהי התכנית. על כל אלה אמור מנהל החברה לחתום, ובכך לקחת אחריות על בטיחות העובדים. במקרה של עבירה על התקנות, מדובר באחריות פלילית, בה יישא המנהל החתום".

      - ולמה זה כל כך מתעכב בחברות ואירגונים רבים?

      "להערכתי, בראש ובראשונה מסיבות כלכליות. שינויים כאלה בחברות גדולות יכולים לעלות עשרות ומאות אלפי שקלים. מדובר בתכנית פרואקטיבית, שמקיפה את כל תחומי העבודה בעסק ויהיו לה השפעות על כל הפעילות - כמו גבולות ניהול, הגברת האחריות של בעלי תפקידים, שיפור באיכות התפעול של כלים, מדיניות אחסנה, קווי יצור, שיפור ברמת כוח האדם באירגון ועוד".

      - ואם התקנות כבר נכנסו לתוקף, מדוע הממשלה לא אוכפת אותן?

      "מכיוון שאם משרד הכלכלה יעבור מפעל מפעל (מה שנעשה באמצעות מפקחים של אגף הפיקוח על העבודה) ויגלה שהשינויים לא נעשו, ויותר מכך קיימת חשיפה מהותית לעובדים, הוא ייאלץ להוציא צווים לשיפור מהותי ולעיתים אף לסגירת המפעל. אף אחד לא רוצה להשבית ככה את המשק, ולכן יש פה עצימת עיניים. אבל אם חלילה תהיה תאונה, העבריינים ייחשפו לדין הפלילי. יש כרגע במשק מאות אלפי מעסיקים עבריינים. רוב המשק לא הפנים את השינוי בחוק".

      - אז מה אתה מציע לחברות כאלה לעשות?

      "מרבית החברות בוודאי ימנו מישהו להוביל את השינוי, אבל לא בטוח שהמטרה תושג. רצוי למנות יועץ מקצועי חיצוני, שלא יושפע מכוחות הניהול של האירגון ויוכל לחשוף כשלים פוטנציאליים ולהציע פתרונות מקצועיים, בעיקר לפרק ניהול הסיכונים וזאת בשיתוף עם מנהלי האירגון ואנשי הבטיחות שלו. אנחנו עובדים הרבה עם חברות בינלאומיות, וההתרשמות שלהם מישראל היא - אתם כל כך יצירתיים, מתוחכמים, כריזמטיים, פותרים כל בעיה, אבל בכל מה שקשור לבטיחות אתם בפיגור ענק. בארץ עוד לא הפנימו את השינוי, למעט חברות בודדות, כמו חברת חשמל, רשות שדות התעופה ועוד כמה. וגם אצלם זה לקח זמן רב לבצע".

      - ומי נשארו בחוץ?

      "כאלה שבכלל לא חשבו שיהיו בפנים, למשל קניונים, רשויות מקומיות, בתי מלון, מוסדות מחקר, ואפילו חברות בניה עם מספר מועסקים החל מ-50 עובדים וקבלני משנה בכל האתרים שלהם. התקנות החדשות מתייחסות לכל עובד. גם פקידה שגורסת מסמכים חשופה לפגיעה, לא רק פועל על פיגום. מי אחרי לזה באירגון? מה נעשה להקטנת הסיכון? כל השאלות האלה נותרו באירגונים רבים ללא מענה תהליכי מתאים".

      - ואולי זו גזירה הציבור לא יכול לעמוד בה?

      "תמיד כשיש שינוי המעסיקים טוענים שלא יוכלו לעמוד בו. אבל החוק נעשה בשיתוף עם נציגי ארגוני המעבידים וניתנה שנה וחצי כדי לבצע את השינויים. הזמן הזה כבר עבר. פעם בדור קמה הזדמנות ניהולית בדמות מינוף דרישה חוקית לטובת שינוי אירגוני המכוון למצויינות, בתרבות הבטיחות בארץ. האירגונים ה"חכמים" יותר יהיו אלו שינצלו את המאמץ לאיבחון, פיתוח ושינוי תרבות הבטיחות שלהם. מנהלי האירגונים שיובילו שינוי כזה, מלבד קיום האחריות המתחייבת מהם מכוח החוק, יקבלו גם יתרון מנהיגותי, ניהולי ובסופו של דבר גם אירגוני, כלכלי ותחרותי, בעולם שבו סף הסובלנות לפגיעה בחיי אדם ורווחת הפרט הולך ויורד".

      לפרטים נוספים אתם מוזמנים להיכנס: https://www.linkedin.com/pub/ziv-tilan/11/12/1b1

      זיו טילן (יח"צ , רן ברגמן)
      זיו טילן (צילום: רן ברגמן)