לאחרונה אנו עדים לגישה מחמירה של בתי המשפט בהתייחסותם לעבירת נהיגה בשכרות, כאשר נהג שנתפס שיכור והורשע, צפוי לפסילת מינימום לתקופה של שנתיים. אולם בדרך כלל אין מדובר בעבריינים מסוכנים, אלא באזרחים תמימים שפשוט טעו בהערכת כמות האלכוהול ששתו לפני שהחלו בנהיגה.
פקודת התעבורה מגדירה נהיגה בשכרות בשלושה מצבים: 1. נהג השותה משקה משכר בעת נהיגה או בשעה שהוא ממונה על הרכב. 2. נהג שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. 3. נהג שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שנקבע בחוק, כאשר בבדיקת דם הסף הוא עד 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם ובבדיקת נשיפה במכשיר הינשוף הסף עד 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של דוגמת אוויר נשוף .
המחוקק קבע כי על בתי המשפט לגזור עונש של פסילה מינימלית על הנהג השיכור, ולכאורה אין זה משנה מי הוא אותו נאשם הניצב בפני השופט. ואף לרוב נסיבותיו האישיות ועברו התעבורתי אינן מהוות שיקול לקולא.
אדם שסירב לעבור בדיקת שכרות ייחשב כשיכור על פי החוק
בעבר קבע החוק כי שוטר רשאי להורות לנהג לבצע בדיקת שכרות, רק אם קיים חשד סביר לכך שהוא מצוי תחת השפעת אלכוהול, כאשר ריח של אלכוהול אינו מהווה חשד סביר, אלא קיומן של נסיבות חריגות, כמו נסיעה בזיגזג, ביצוע עבירת תנועה, מעורבות בתאונת דרכים ועוד. לכן במקרים רבים הצליח נהג שסירב לבצע בדיקת שכרות, להוכיח בפני השופט כי לא התקיים חשד סביר והוא זוכה מאשמה.
עקב ריבוי נהגים הנוהגים תחת השפעת אלכוהול, החוק השתנה וכיום על פי הפסיקה, שוטר רשאי לבקש מכל נהג לבצע בדיקת שכרות ללא כל חשד סביר, והנהג אינו רשאי לסרב לבצע את הבדיקה. נהג שמסרב לעבור בדיקה יואשם בסירוב עבירה שהעונש הוא שנתיים פסילה. בהתאם לכך, דינו כדין נהג שנתפס והוכח שהוא שיכור. זאת במטרה לנטרל את סירוב הנהגים לבדיקה כך שהסירוב בהחלט לא ישתלם להם.
בתי המשפט אינם עושים הפרדה בין נהג ששתה מעט לנהג שיכור כלוט
אחת הבעיות העולות מעונש המינימום אותו מחויבים בתי המשפט להטיל על הנאשם בנהיגה בשכרות הוא המידתיות שבענישה, מאחר שעל פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו משנת 1992, יש לבחון כל דבר הקשור בזכויותיו וחובותיו של האזרח בראי המידתיות. חוק יסוד זה קובע כי בבואו של בית המשפט לגזור את הדין עליו לבחון את הענישה במבחן המידתיות.
על פי החוק, גם אם נהג נתפס שבדמו כמות קטנה של אלכוהול החורגת במעט מהכמות המותרת, הוא נחשב שיכור ועל השופט להשית עליו מינימום שנתיים פסילה. החוק לא מבדיל בין נהג שעלה על הרכב כשהוא שיכור, ולבין אדם שהאלכוהול כלל אינו השפיע עליו. כמו כן, הכמות הקבועה בחוק היא כמות הפחותה בשלושים אחוז מהכמות המותרת במדינות נאורות אחרות, כמו למשל באנגליה, לכן קיימים מצבים שבהם נהג שתה כמות קטנה של אלכוהול והואשם בנהיגה בשכרות.
עבירת נהיגה בשכרות מלווה בסנקציות חמורות ובהליכים משפטיים ממושכים. הנאשם מתמודד עם כתב אישום, רישיונו יישלל לפרק זמן לא מבוטל ואף ייתכן שיידרש להוציא רישיון חדש ולעבור טסט ותיאוריה ומבחני כשירות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, לכן כדאי ורצוי להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום התעבורה כדי לנסות להפחית את העונש.