פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עובד שנפגע בתאונת עבודה יפוצה ב-1.4 מיליון שקלים

      עובד פלסטיני שנפגע בתאונת עבודה בפרויקט להקמת אולם האירועים "הרמוניה" באזור התעשייה צומת כנות, תוך כדי הנחת צינורות ניקוז בתעלה כשלפתע קרסו דפנות התעלה ומפולת עפר מחצה וקברה אותו תחתיה, יפוצה בכ -1.4 מיליון שקל. כך פסק בית המשפט המחוזי בירושלים

      כאבי שרירים (ShutterStock)
      ShutterStock

      במסגרת פסק הדין חויבו בתשלום הפיצויים הגבוה שמעון לחיאני, ששימש כקבלן משנה לביצוע עבודות אינסטלציה ופיתוח באתרי בניה שונים ובמקרה זה מטעמה של גן השקמה. לחיאני העסיק את חלאווי, כפועל זמני בפרויקט הקמת האולם "הרמוניה" בשנת 2006.

      חלאווי הוא בן 58 מכפר אדנה, נפת חברון, שבשטחי הרשות הפלשתינית. הוא עבד אצל לחיאני עד לפציעתו בתאונה, מדי יום ביומו, שישה ימים בשבוע, כל יום בין 12-10 שעות. לחיאני הלין אותו במכולה באתר הבניה וחלאווי נהג לחזור לביתו רק פעם בשבועיים. משכורתו היומית הסתכמה ב-210 שקלים.
      במרץ 2006 במסגרת עבודות חפירה באתר, נחפרה תעלה, באמצעות טרקטור, בעומק שבין 1.20 מטר ל-2 מטר, לצורך הנחת צינורות בתעלה, לניקוז מי הגשמים. חלאווי עבד בתוך התעלה, עם עובד נוסף וסייע בהנחת הצנרת. תוך כדי שהייתו בתעלה הוא שמע לפתע צעקות "תצא! תצא!". תוך מספר שניות לאחר מכן קרסו דפנות התעלה עליו והאדמה קברה אותו תחתיה.

      לאחר שחולץ מתחת לאדמה, הועבר לבית החולים קפלן באמבולנס, שם אושפז עד לשחרורו. כשהובהל לבית החולים, הרופאים מצאו אצלו חבלה קשה בבית החזה, בכתף שמאל ובגב תחתון. בבית החולים אובחנה מעיכה של בית החזה עם שברים מרובים בצלעות, בעצם החזה, בשכם הימני ובעצם הבריח השמאלית.

      לפנייה לעורך דין דותן לינדנברג לחץ/י כאן

      לאחר שחרורו, הוא נזקק לטיפולים רפואיים במרפאות קופת חולים כללית ובית חולים הדסה בירושלים. לצורך כך, נדרש כל פעם לנסוע במוניות ממקום מגוריו, בשטחי הרשות, לירושלים. הוא תיאר בבית המשפט את מגבלותיו מהתאונה, בכך שמאז פציעתו אינו עובד ואינו מסוגל לעבוד בעיסוקו כפועל בניין בעבודה פיזית.

      ממועד התאונה חלאווי סובל ממגבלה קשה בנשימה ומתקשה בביצוע כל פעילות שכרוכה במאמץ גופני. הוא סובל מכאבים והגבלות בתנועה באזור הצוואר, הכתף השמאלית ובגב התחתון. הרגל הימנית חלשה מאוד וסובל משיתוק. עקב כך, חייב להשתמש במקל הליכה.

      לחיאני אמנם הודה בבית המשפט כי העסיק את חלאווי בתקופת התאונה, אבל דחה את טענותיו על נסיבות התאונה וטען כי גובה התעלה היה כ-1.2 מטר בלבד וכי במהלך ביצוע העבודות, לאחר שמחפרון שביצע את עבודות החפירה עצר למנוחה, התבקשו חלאווי ועובד נוסף לצאת מהתעלה. לחיאני הדגיש כי סימן להם לצאת מהתעלה באמצעות הליכה לקצה ועלייה מחוץ לתעלה, מצידה הקדמי, במקום בו שיפוע התעלה מתון וניתן לצאת מהתעלה תוך כדי הליכה.

      אבל חלאווי, מסיבותיו עמו, החליט לעלות מצד התעלה, תוך שלקח תנופה וניסה לקפוץ מעליה. לחיאני העריך כי בשל כך שהתנופה של חלאווי לא הספיקה, הוא נפל, תוך שאיבד את שיווי משקלו וגורר עמו את דופן התעלה, שקרסה עליו. לכן, טען לחיאני שחלאווי הביא עליו את הנזק וגרם לתאונה באשמתו. לחילופין, טען לאשם תורם מצידו של חלאווי.
      השופט בר-עם פסק כי לאחר שבחן את הראיות והתרשם מעדויות הצדדים, שוכנע להעדיף את גרסת חלאווי על פני גרסת לחיאני על נסיבות התאונה, ועל פיה מצא שיש להטיל את האחריות לתאונה על לחיאני שלא נקט באמצעים סבירים כדי להבטיח לתובע סביבת עבודה בטוחה במהלך חפירת התעלה.

      בנוסף, לצד אחריות לחיאני שוכנע השופט בר-עם שיש לחייב את "גן השקמה" בנזקי התובע כמי שהחזיקה בקרקע במועדים הרלוונטיים ובשל היותה קבלן ראשי ומבצע הבניה של הפרויקט. אחריותם כלפי התובע ה?נה יחד ולחוד, פסק השופט בר-עם, ועליהם לפצותו במשותף על הנזקים שהוסבו לו בתאונה. שכן, חובת הזהירות של הנתבעים מקימות כלפי התובע אחריות משותפת, נוכח היותם מעוולים במשותף.
      השופט בר-עם קבע כי חלאווי נפגע בתאונת עבודה במהלך עבודות חפירת התעלה שצדיה נחפרו בזווית ישרה ובעומק העולה על 1.20 מטר. לחיאני, שניהל, ביצע ופיקח על עבודות החפירה והנחת הצנרת בתעלה, שהה במקום האירוע ונתן לחלאווי הנחיה להיכנס לתעלה ולסייע בהנחת צינורות הניקוז. במהלך ביצוע העבודה קרסו לפתע דפנות התעלה ומפולת עפר התמוטטה על גופו של חלאווי וגרמה לנזקים שהוסבו לו בתאונה.

      "מחובתו של לחיאני לספק לתובע סביבת עבודה בטוחה ולמנוע ממנו סיכונים בלתי סבירים, נגזרת החובה המשנית לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע את התממשות הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודות החפירה בתעלה", פסק בית המשפט המחוזי. "אולם, במקרה שבפנינו, לא נעשה דבר להבטיח כי דפנות התעלה לא יקרסו... לחיאני יכול וצריך היה לצפות את הסיכון לפגיעה בתובע בשל קריסת דפנות התעלה נוכח עומק התעלה וזווית שיפוען ומכאן, כי היה עליו לנקוט באמצעים סבירים למנוע את התממשות הסיכון. משלא עשה כן – חייב לפצות את התובע בגין נזקיו מהתאונה".

      בית המשפט דחה את טענתו של לחיאני כביכול העובד אשם בנזקיו, וקבע כי "קיימת נטייה במדיניות שיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד שנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגו רם לתאונה בולט לעין ומקום בו העובד תרם ליצירת הסיכון בדרך מודעת והפעיל שיקול דעת עצמאי ומסוכן". ואילו במקרה של חלאווי מדובר ב"אדם פשוט, עובד כפיים ושימש כעובד זמני".

      שורה של רופאים מומחים שמינה בית המשפט בתחום האורתופדי, הנוירוכירורגי, הקרדיולוגיה ובתחום הריאות העמידו את דרגת הנכות הרפואית של חלאווי על 50%, ובית המשפט אימץ זאת. את נכותו התפקודית של התובע, ופועל יוצא את הגריעה מכושר ההשתכרות, העמיד השופט בר-עם על 60%.

      סכום הפיצויים קבע בית המשפט לפי ראשי הנזק השונים: כאב וסבל, הפסד שכר לעבר, הפסד השתכרות לעתיד, עזרה וסיעוד בעבר ובעתיד, הוצאות ונסיעות, בסך כולל: 1,372,819 שקלים. מסכום הפיצויים יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של 937,032 שקלים. לכן חויבו לחיאני ו"גן השקמה" לשאת ביתרת תשלום הפיצויים בסך של 435,787 שקלים, בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6%.

      הכתבה מאת עורך דין לינדנברג בשיתוף ובאדיבות אתר עורכי דין LawGuide.co.il

      ת"א 33803-12-10